ביקשתי מפירחי טייכר, המאמנת האישית שלנו, לספר על סיפור הצלחה שלה. ביקשתי ממנה לגלות מה הסוד שאפשר לה לעזור לכל כך הרבה אנשים דרך הסיפור הזה. המאמר הזה הוא תמצית דבריה.
ניר הגיע לפגישה סקפטי. השאלה הראשונה שלו הייתה "איך התהליך הזה יתרום לי?" הוא היה עצור בדבריו ושפת הגוף שלו הייתה סגורה. כמאמנת אישית, המקום שלי בשלב זה הוא מקום של הקשבה ומודעות. האימון חייב להיעשות באמצעות בחירה של המתאמן שהרי בסופו של דבר הוא זה שעושה את השינוי. במהלך השיחה בינינו הוא אמר שהוא רוצה לקבל את מי שהוא ולהיות יותר אסרטיבי. הוא אמר שהוא רוצה ללמוד לשים גבולות ולהרגיש יותר נוח לבקש עזרה.
התהליך של האימון נעשה על ידי דיאלוג. התפקיד שלי הוא לשאול שאלות, שאלות שניר לא העז לשאול את עצמו ושאלות שהוא לא תמיד רצה לענות עליהן.
ניר גדל במשפחתה מאמצת, חלק מהתהליך היה לקבל את עצמו מאיפה שההורים הביולוגים לא רצו אותו. פריצת הדרך המשמעותית הראשונה הייתה כאשר הוא אמר שהוא ירגיש את השינוי כשיפסיק לפחד להגיב בדרך שונה, וכשהוא ירגיש נוח לבקש את מה שהוא רוצה בלי להרגיש שהוא תוקפן.
לניר היה דפוס חשיבה שתקע אותו. הוא האמין שכאשר הוא עומד על שלו הוא נתפס בעיני הסביבה שלו כאגרסיבי ומסתכן בכך שלא יאהבו אותו. קשה להיפטר מהדפוסים האלה ומצד שני ברגע שניר זיהה את הדפוס הזה בעצמו הוא יכל לבחור אם הוא רוצה לשנות אותו.
באמצעות האימון הוא למד שיש הבדל בין אסרטיביות לאגרסיביות ושלהיות תקיף זה לא בהכרח תוקפן. יחד, עבדנו על מערכת האמונות שלו. ניר פחד שאם לא יהיה נחמד ולא ישים גבולות אז הוא יותר יפסיד מאשר ירויח . היה עליו ללמוד לקבל את עצמו ולוותר על החברים שלא עשו לו טוב. ניר הבין את ההבדל בין להיות שלם למושלם. הוא יצא ממקום הנוחות שלו ויצר תבניות חדשות דרך זיהוי אותם פרדיגמות שעיכבו אותו. ממגיב הוא הפך יותר ליוזם, מפוחד לבקש הבין לקבל איך לקבל את "הלא".
בשלב השני, עבדנו על תהליך קבלת ההחלטות שלו. היה לו קשה להחליט מה הוא רוצה לעשות בחיים שלו. קבלת החלטות הצריכו ממנו להיות אסרטיבי עם עצמו. בשלב הראשון היה עליו להחליט לקבל החלטה. פריצת הייתה כאשר הוא אמר - אני יודע מה אני רוצה! זה היה מאוד מרגש. ברגע ששיקפתי לו את ההתלהבות הוא ידע שהוא בדרך הנכונה שעליו לעשות עבודה קשה ושאין קיצורי דרך למקום אליו הוא רוצה להגיע בחיים. הוא למד לשים גבולות החל מבת הזוג שלו ועד לקונפליקטים במקום העבודה. הוא גם קיבל החלטות באשר לתחום הלימודים שהוא רוצה להתמקד ולהשקיע.
כיום ניר עובד בתחום שהוא בחר. הוא למד לוותר על העצלנות שקיבעה אותו. הוא הרבה יותר נינוח. ניר מסתכל היום על מצבים בצורה פחות קיצונית. הוא למד להתמודד עם הפחדים של עצמו ולמד להבין מה מניע אותו, ויותר מכל הוא למד לקבל את עצמו ולאהוב את מה שיש.
ניר הבין שלהיות יותר מדי נחמד באופן שפעל בעבר, זה לוותר על עצמו ועל האמת הפנימית שלו. קבלתו העצמית, הפכה אותו להיות הנווט של הספינה שלו. הוא חי מתוך בחירה אמיתית ולא רק מתוך תגובות של "לרצות את כל העולם."
בסוף האימון שלנו הוא כתב ואמר "זו הייתה ההשקעה הכי טובה שעשיתי בחיי."
ניר הגיע לפגישה סקפטי. השאלה הראשונה שלו הייתה "איך התהליך הזה יתרום לי?" הוא היה עצור בדבריו ושפת הגוף שלו הייתה סגורה. כמאמנת אישית, המקום שלי בשלב זה הוא מקום של הקשבה ומודעות. האימון חייב להיעשות באמצעות בחירה של המתאמן שהרי בסופו של דבר הוא זה שעושה את השינוי. במהלך השיחה בינינו הוא אמר שהוא רוצה לקבל את מי שהוא ולהיות יותר אסרטיבי. הוא אמר שהוא רוצה ללמוד לשים גבולות ולהרגיש יותר נוח לבקש עזרה.
התהליך של האימון נעשה על ידי דיאלוג. התפקיד שלי הוא לשאול שאלות, שאלות שניר לא העז לשאול את עצמו ושאלות שהוא לא תמיד רצה לענות עליהן.
ניר גדל במשפחתה מאמצת, חלק מהתהליך היה לקבל את עצמו מאיפה שההורים הביולוגים לא רצו אותו. פריצת הדרך המשמעותית הראשונה הייתה כאשר הוא אמר שהוא ירגיש את השינוי כשיפסיק לפחד להגיב בדרך שונה, וכשהוא ירגיש נוח לבקש את מה שהוא רוצה בלי להרגיש שהוא תוקפן.
לניר היה דפוס חשיבה שתקע אותו. הוא האמין שכאשר הוא עומד על שלו הוא נתפס בעיני הסביבה שלו כאגרסיבי ומסתכן בכך שלא יאהבו אותו. קשה להיפטר מהדפוסים האלה ומצד שני ברגע שניר זיהה את הדפוס הזה בעצמו הוא יכל לבחור אם הוא רוצה לשנות אותו.
באמצעות האימון הוא למד שיש הבדל בין אסרטיביות לאגרסיביות ושלהיות תקיף זה לא בהכרח תוקפן. יחד, עבדנו על מערכת האמונות שלו. ניר פחד שאם לא יהיה נחמד ולא ישים גבולות אז הוא יותר יפסיד מאשר ירויח . היה עליו ללמוד לקבל את עצמו ולוותר על החברים שלא עשו לו טוב. ניר הבין את ההבדל בין להיות שלם למושלם. הוא יצא ממקום הנוחות שלו ויצר תבניות חדשות דרך זיהוי אותם פרדיגמות שעיכבו אותו. ממגיב הוא הפך יותר ליוזם, מפוחד לבקש הבין לקבל איך לקבל את "הלא".
בשלב השני, עבדנו על תהליך קבלת ההחלטות שלו. היה לו קשה להחליט מה הוא רוצה לעשות בחיים שלו. קבלת החלטות הצריכו ממנו להיות אסרטיבי עם עצמו. בשלב הראשון היה עליו להחליט לקבל החלטה. פריצת הייתה כאשר הוא אמר - אני יודע מה אני רוצה! זה היה מאוד מרגש. ברגע ששיקפתי לו את ההתלהבות הוא ידע שהוא בדרך הנכונה שעליו לעשות עבודה קשה ושאין קיצורי דרך למקום אליו הוא רוצה להגיע בחיים. הוא למד לשים גבולות החל מבת הזוג שלו ועד לקונפליקטים במקום העבודה. הוא גם קיבל החלטות באשר לתחום הלימודים שהוא רוצה להתמקד ולהשקיע.
כיום ניר עובד בתחום שהוא בחר. הוא למד לוותר על העצלנות שקיבעה אותו. הוא הרבה יותר נינוח. ניר מסתכל היום על מצבים בצורה פחות קיצונית. הוא למד להתמודד עם הפחדים של עצמו ולמד להבין מה מניע אותו, ויותר מכל הוא למד לקבל את עצמו ולאהוב את מה שיש.
ניר הבין שלהיות יותר מדי נחמד באופן שפעל בעבר, זה לוותר על עצמו ועל האמת הפנימית שלו. קבלתו העצמית, הפכה אותו להיות הנווט של הספינה שלו. הוא חי מתוך בחירה אמיתית ולא רק מתוך תגובות של "לרצות את כל העולם."
בסוף האימון שלנו הוא כתב ואמר "זו הייתה ההשקעה הכי טובה שעשיתי בחיי."
מאמר זה נכתב על ידי גלי שרון ופירחי טייכר. גלי שרון הינה יועצת ארגונית ומנהלת של חברת קי-לידר שירותי ייעוץ. פירחי טייכר היא מאמנת אישית בחברה שסייעה לעשרות אנשים למצות את חייהם. http://www.key-leader.co.il
